Show me your nails

מוזה היא דבר חמקמק. הדברים שמיד אכתוב מתייחסים למוזה שקשורה לנייל ארט, אבל אפשר לקחת את המשפטים הללו לכל תחום.

מישהי יכולה להסביר לי מדוע בימים שאני סופר עמוסה ואין לי דקה לנשום, מתעורר בי חשק עז לנייל ארט מושקע המשלב מדבקות, חותמות, ערבובים, מברשות ואינספור שעות עבודה. ואז דווקא ביום הזה, שבו יש לי קצת זמן פנוי, ההשראה שלי מסתכמת בלק חלק ואחיד, בציפייה שהשלפוחית שלי תהיה מספיק סבלנית עד שזה יועיל בטובו להתייבש.

אני מאמינה שאני לא היחידה שהמוזה חומקת ממנה דווקא ברגעים בהם אתן זקוקות לה יותר מכל. אשמח לשמוע מה אתן עושות ברגעים כאלו.

בנתיים, אתן מוזמנות להציץ בשני גוונים חדשים של OPI (שלא ממש צריכים קישוטים ותוספות) ובמניקור אדמדם שניסיתי ליצור ברגע אחד של השראה.

More For Less

בהתבוננות אחורה, עליי להודות שיש חברה אחת שהייתה שם בתחילת ההתמכרות (התמכרות לאיפור, דה). 

לפני לא מעט שנים, כאשר הייתי תיכוניסטית חובבת עיני רקון (קרי מעט עיניים מתחת למעטה איפור שחור), צצה לה בקניון הזהב חנות איפור חדשה במחירים מצחיקים.

החנות הייתה עמוסה מוצרים ולרוב גם לקוחות, המחירים היו זולים מאוד ובתור תיכוניסטית זה בהחלט משך אותי (להעמיס שקית במוצרים ולשלם רק 50 שקלים? חלום). 

החנות הפכה במהרה למרכז עליה לרגל של בנות השכבה, והמלצות או השמצות על מוצרי החברה הפכו לשיחת היום.

כפריקית מן המניין, מה שעניין אותי בחנות החדשה היו לקים, שפתונים, עפרונות שחורים ואייליינרים. בזכות אייליינר הטוש של ביוטיקייר למדתי איך לשרטט פס שחור על העפעף העליון, ועד היום אני זוכרת אותו כ"ראשון שלי".

לא אשכח גם את ארבעת הלקים הראשונים שנרכשו בסניף, לק שחור, לק בורדו, לק בגוון סגול כהה ולק בגוון כתום גזר (שממש לא החמיא לי).

מאז חלפו השנים, אני נחשפתי לאינספור חברות איפור אחרות, וביוטיקייר הפסיקה לעניין אותי (אפשר לומר שהמחירים הזולים שלה תמיד גרמו לי לחשוב עליה כחברת איפור לנערות).

לאחרונה, חל שינוי משמעותי בביוטיקייר ונראה כי הם עוקבים אחר הטרנדים בשוק ומציעים לנו אותם במחירים נוחים. אחרי לא מעט שנים בהן כף רגלי לא דרכה בסניף הקרוב אליי, חזרתי עם "ראש פתוח" במטרה לנסות את המוצרים הזולים.

הודות למחירי הרשת הזולים, רכשתי שקית מלאה מוצרים וחזרתי הביתה במטרה לנסות. גיליתי לא מעט מוצרים לא רעים בכלל, והפעם החלטתי לשתף אתכן באוסף שפתוני ביוטיקייר שברשותי.

רעננות בוהקת

אז לאחר שהקדשתי פסקה שלמה בפוסט הקודם על חשיבותו של הדאודורנט, הגיע הזמן לקטר על מה שבאמת מפריע לי בימים האחרונים- החום!

אני יודעת שכל שנה אומרים זאת, אבל אבוי, הקיץ הזה חם מקודמו.

כמה חם אתם שואלים? כ"כ חם שאתמול בערב נעלתי את נעלי הריצה שלי, יצאתי החוצה וכעבור חמישה צעדים נזלתי לגמרי (מה שגרם לי לשוב על עקבותיי, להיכנס לרכב ולנסוע לחד"כ, על אף שאני מעדיפה לרוץ במרחב הפתוח ולא על המסילה).

כ"כ חם שהדבק אשר מחבר בין מחזיק הנייד שלי ברכב לשמשה נזל.

כ"כ חם שהליכה בחוץ נשמעת כמו מסע כומתה.

כ"כ חם שמשלוח שפתונים אשר הגיע לביתי הכיל שפתונים במצב רך ומיוזע (לשפתונים שלום, וכרגע הם באישפוז במקרר).

ועל אף החום הנוראי (ותודה לכם אנשי הקיץ שייחלתם לבואו), אני מוצאת את עצמי מדי פעם מחוץ לבית ולמזגן (מה לעשות שעדיין לא המציאו מזגן אישי?) וכאשר אני מחוץ לבית, אתן באמת חושבות שאוותר על איפור?

אז כן, איפור בקיץ דורש התאמה מסוימת. עדיף פחות מאשר יותר, וגם את המעט שמורחים, יש להתאים למזג האוויר.

Embrace the Nail Polish

אחת לכמה זמן מופיע לו בבלוג פוסט לקים, שלרוב נפתח ב"הרבה זמן לא היה לנו כאן פוסט מקיף על לקים". אני לא הולכת להרוס את המסורת, ולכן גם היום אתן מוזמנות לפוסט חדש על נושא שלא נגעתי בו זמן רב- לקים.

 עולם הלקים מרתק מבחינתי, ומכיוון שמקורות הבלוג הם בעצם נוזלי המריחה הצבעוניים הללו אני תמיד ארגיש שאני מקפחת את הלקים שלי כאשר אני נותנת במה לאיפור וטיפוח.

אז גם הפעם, הכנתי פוסט על כמה מהלקים החדשים בשוק, ועל הדרך הוספתי כמה "יצירות" חדשות שלי.

Colors... Sinful Colors.

אתן יודעות אילו מוצרים נעדרו מהבלוג בתקופה האחרונה?.... לקים! היעדרות תמונות הלקים מהבלוג נגרמה בעיקר בגלל שינוי כתובת מגורים שלי (כלומר מעבר דירה).

מעבר דירה הוא אירוע מאתגר ולא פשוט בכלליות, והוא מלווה בהרבה בלאגן, עייפות, לפעמים עצבים ועוד תחושות שצצות לאורך התהליך.

בנוסף לכל ההשפעות של מעבר הדירה על חיינו, אי אפשר להתעלם מהעובדה שלרוב המעבר מלווה בקורבנות כואבים (הציפורניים שלנו).

הציפורניים שלי לא ממש אהבו את הרעיון של שינוי כתובת המגורים והחלו להישבר ולהיסדק ( כמובן שזה באשמתי, שכן גירדתי, סחבתי ושטפתי ללא כפפות).

עברו מאז מס' חודשים, חזרתי לשגרת טיפוח כף היד שלי, והציפורניים החלו לגדול שוב ולהגיע לאורך מספיק לצילומים.

במקביל, עודכנתי על הגעת הלקים של חברת סינפול לארץ ורק חיכיתי להניח את ידיי על הבקבוקים הצבעונים.

Ga-de Time

אני תמיד שמחה לתת במה לחברות ישראליות בבלוג. כישראלית מן המניין נחמד לדעת שיש מוצרים ישראלים שמצליחים לתת מענה לדרישותינו האיפוריות, קל להשיגם בכל פארם קרוב ולרוב הם נטולי אכזריות.
בדר"כ אפשר למצוא אותם במחירים נוחים, אבל זה רק לאחר ההנחה הקבועה בפארמים, שכן המחיר ההתחלתי המוצמד למוצרים בפארמים אצלנו גבוה בהרבה מהמחיר האמיתי (והמוצדק) של המוצר.
אז אם דיברנו על חברות ישראליות, קשה להתעלם ממגמת השיפור שסוחפת את חברת ג'ייד בתקופה האחרונה. ג'ייד, שזכורה לי עוד מימי התיכון עם הפלטות הגדולות וצמדי הצלליות באריזות הזהב שכולנו זוכרות, מתחילה להפוך ל"ברבור" ומוציאה שלל מוצרים וקולקציות שקשה להתעלם מהם.

Nail Polish Gimmick- Part 2.

מכירות את התקופות האלו שאין לכן ממש כוח או חשק להשקיע בלק, ואתן מורחות את הגוון הראשון שבמגירת הלקים שלכן, רק כדי שהציפורניים לא יהיו עירומות? בחודשיים האחרונים זה מה שהרגשתי, ורק עכשיו מתחיל לחזור לי החשק לגוונים מיוחדים והתחדשויות לקלקניות (יעיד על כך עמוד האינסטגרם שלי- חפשו Peachki).

כחלק מהחזרה לעולם הלקים, ניסיתי לאחרונה שני גימיקים חביבים מהתחום והגיע הזמן שהם יקבלו במה בבלוג.

Just a kiss on the lips

חם לי, מאוד מאוד חם לי.

בעיצומו של חודש יוני חמים (סליחה, לוהט) זה המזגן שלנו החליט שהוא עובד קשה מדי ולכן הוא פתח בשביתה. עד מתי? שאלה מעולה, כי הטכנאי הקבוע שלנו יצא לנופש ואנחנו מחפשים מישהו אמין אחר.

תוך כדי ישיבה במרחק של ס"מ מהמאוורר והכנסת הראש למקפיא אחת לחצי שעה, אני מנסה לכתוב פוסט סקירה על סדרת שפתונים מסקרנת שהשיקה בורז'ואה לאחרונה.

אז אנא הדליקו עבורי את המזגן, מזגו לעצמכן משקה צונן והישארו לקצת תיאורים וכמה תמונות.

Dior Addict Experience

דמיינו לכן להתחיל בוקר חמים של חודש מאי כאשר אתן מוקפות במוצרי דיור- תיקים, בגדים, שלל מוצרי איפור, קאפקייקס ועוגיות מקרונס צבעוניות... אפשר לסרב לזה?

בדר"כ אני לא נוהגת לכתוב או לשתף תמונות מהשקות, אבל סידור אולם התצוגה של דיור והצבעוניות של המקרונס דרשו לקבל במה בבלוג.

Israeli Nails

בשבוע שעבר ציינו כולנו 66 שנים להולדת מדינתו. חלק מהחוגגים בחרו ללכת לבמות וליהנות משלל מופעים וזיקוקים. אחרים בחרו להשתתף בספורט הלאומי (אכול כפי יכולתך עד שתיפול מהרגליים). הפעילים שבינינו יצאו לרקוד עד אור הבוקר. 

אני בהחלט חושבת שיש מה לחגוג במדינה הקטנה שלנו. בשגרה רובנו מתנהלים בעצבנות ודי מאשימים את המדינה ואת נציגיה (ממשלה, מיסים, גופים ציבוריים, מה לא) ועל אף זאת, יום אחד בשנה אנחנו עוצרים רגע ומבינים כמה המדינה שלנו מיוחדת.

בדר"כ אני נוטה לציין את יום העצמאות בפוסט פטריוטי (כלומר מוצרים כחול-לבן) אותו אני מפרסמת במהלך החג. 

הפעם לא ממש הספקתי לכתוב את הפוסט בזמן, אבל אני חושבת שאיחור של כמה ימים הוא נסלח במקרה הזה (לא?).

את הפוסט השנה אקדיש ללקים תוצרת כחול לבן. 

Cream De La Cream part 4

עם בואם של הימים החמים, אני חוזרת למוצרים הקרמיים שלי. אני יודעת שחלקכן לא מתחברות למוצרי קרם בימי הקיץ, אבל אני מוצאת שרובם עמידים עליי יותר ממוצרים אבקתיים ויש להם אפקט מרענן בעת המגע בעור.

בכלליות, אני אוהבת סמקים... ואם תשלבו את אהבתי לסמקים יחד עם אהבתי למוצרי קרם- תקבלו התמכרות קשה לסמקי קרם...

לאחרונה נאספו אצלי כמה סמקי קרם חדשים, והגיע הזמן לתת להם במה בבלוג. רובם עממים וזולים, אך לצערי שניים מהם לא נמכרים בארץ ואחד מוגדר כמהדורה מוגבלת.

כאוס צבעוני

שוב אפתח את הפוסט בוידוי- אני בפיגור עצום בכתיבה.
יש לי המון רעיונות, מלא מוצרים ורצון עז לכתוב, אבל אין לי ממש זמן לזה (יותר מדי רעיונות, מעט מדי זמן). בדר"כ כאשר יש רעיון לשת"פ פוסטים בקרב בלוגריות, אני נמנעת בגלל שאני יודעת שלא אעמוד בזמנים.
אף על פי כן, כאשר עלה רעיון לסבב פוסטים בנוגע ליצירותיו של ג'קסון פולוק הרגשתי שהפעם יש סיכוי שאצליח להשתתף.
כאשר הסתכלתי קצת על יצירותיו (המבוססות על טפטופי צבע על משטחי ענק) ישר עלה לי רעיון לנייל ארט מבולגן, וכך בעצם הסכמתי לקחת חלק בפרויקט.
הנייל הארט שתכף תראו, וגם ציוריו של פולוק מוגדרים אצלי ככאוס צבעוני. שום דבר לא מוגדר, בלאגן בעיניים, צבעים בכל מקום- ולדעתי יש בזה משהו מהפנט.

צבעי שפתיים

אני חוששת שאני מפתחת התמכרות לשפתונים. כבר כתבתי על המעבר שלי מבאלמים עדינים לשפתונים עם גוון עז, אבל הרעב לגוונים בולטים יותר וגימורים נוספים לא נגמר. אני מוצאת את עצמי נוברת ברחבי האינטרנט אחר סווטצ'ים וגוונים שעדיין אין ברשותי, ולאט לאט המקום במגירה נגמר.

כמובן שכל שפתון שמונח על שפתיי עובר סדרת תצלומים בשלל פוזות ולבסוף עובר סקירה מקיפה בבלוג.

Colorful Kiss

לא נסיים את הקיץ הארוך הזה מבלי לעצור רגע ולחשוב מה היה לנו, נכון?

לכל אחת יש את הגוונים ששימשו אותה נאמנה בחודשים האחרונים, בין אם מדובר בצלליות, סמקים, לקים וכו'.

אני בחרתי להקדיש את הפוסט הזה לגוונים שצבעו את שפתיי בקיץ האחרון.

הביאו את הסתיו...

לפי לוח השנה אנחנו כבר בחודש ספטמבר. בחלק מהמדינות, תחילתו של החודש התשיעי בשנה הלועזית מסמל על בואו של הסתיו, ומודיע על סיומו של הקיץ.

אצלנו בישראל, חודש ספטמבר מבוסס על הרבה מזון ומשפחה (או במילים אחרות- חגים), אבל סתיו בישראל? תזכירו לי מה זה?

על אף שבארצנו הקור מראה אותותיו רק באזור נובמבר, שלל חברות האופנה כבר מציעות לנו לרכוש בגדים ארוכים (כי סוודר זה מה שבא לי עכשיו), וגם חברות האיפור מתחילות להראות לנו קולקציות כהות וחורפיות.

כדי לכתוב פוסט באווירה סתווית, הדלקתי את המזגן בבית על עוצמה מלאה, הדלקתי נירות בניחוח קינמון והכנתי לי תה צמחים מהביל (כמובן שסגרתי את החלון, כדי שקרני שמש קיציות לא יפריעו לי).

OPI - San Francisco Collection

עבר זמן רב מאז הפוסט האחרון שעלה כאן ועסק בקולקציית לקים... 

הסיבות להיעדרות סקירות מסוג זה (ודעיכה בכמות הסווטצ'ים בבלוג) בזמן האחרון נובעת מכמה סיבות. הראשונה היא חוסר הזמן הפנוי שלי (לוקח יחסית הרבה זמן לצלם כמה לקים ברצף, במיוחד שכל לק זוכה להרבה תמונות, ואני צריכה לבחור בינהן).

השניה- לאחרונה רוב הקולקציות שהוציאו החברות הגדולות גרמו לי לפהק (ולכן התחלתי לחפש לקים קצת יותר מיוחדים בחברות קטנות וייחודיות, מה שבשפה ה"מקצועית" נקרא- לקים אינדים). והסיבה השלישית (שהולכת להישמע כמו אוי אוי אוי...), נשברה לי ציפורן וכתוצאה מכך קיצרתי את הציפורניים ופשוט לא היה לי חשק לצלם אותן ככה (הנה הוצאתי את זה... עכשיו אפשר להמשיך).

ואז הגיעה לה קולקציית "סאן פרנסיסקו" מבית OPI (שהיא גם קולקציית הסתיו חורף של החברה), ונגעה בנק' חולשה שלי- לקים דאוכרומיים...

סיפורי שפתיים.

שפתונים... עולם צבע שלא נגמר. אינספור מרקמים, גוון לכל דורשת וכל כך הרבה חברות כך שהשוק מוצף, ולכן פלא שתמיד נחפש את השפתון הבא? בגלל המבחר הרחב והזמינות הנוחה שפתון הוא אחד ממוצרי האיפור הנמכרים ביותר.

בתחילת דרכי בעולם האיפור נמנעתי משפתונים והעדפתי להשתמש בלחות לשפתיים בלבד. לאחר זמן מה התחלתי להוסיף קצת צבע (וכאן נכנסו השפתונים ששילבו לחות ומעט גוון) ולאט לאט התקדמתי לעבר הצבעים העזים, האטומים ואלא שאי אפשר לפספס.

כמו בכל התמכרות, בהתחלה הייתי בהכחשה (אני? מה פתאום! אני תמיד יכולה להפסיק לקנות שפתונים, ברגע שיהיה לי מספיק... אבל מה זה מספיק?).

תוך כדי צבירת הון השפתונים האישי שלי, גיליתי פערי מחירים גדולים בין השפתונים המוצעים בשוק, ותהיתי- האם באמת יש סיבה לכך? או שבמחיר של שפתון (מושלם) אחד אני יכולה לרכוש כמה אחרים. 

כדי להתחיל את המחקר הצטיידתי בשפתון בו חשקתי זמן מה- Geradium  של Lime Crime ושלושה שפתונים של חברת Wet and Wild.

צבעים עונתיים.

עם המעבר לעונה הקרירה באמת (הרי סתיו לא ממש היה לנו) גם מגמת הצבעים השולטים בגזרת הבוש והאיפור שלנו השתנו בהתאם. השינוי אינו פוסח על הציפורניים שלו, ולכן רוב הגוונים הנבחרים בעונה זו נוטים להיות יותר קודרים ועמוקים.

לרוב אפשר לסווג את הגוונים כ"גווני הסתיו" וכ"גווני החורף" אך אני לא באמת עושה את ההפרדה הזו, ומשייכת את כל הגוונים הללו לקטגוריה כללית יותר, שהייתי מגדירה אותה כ"גוונים לימים קרים".

לצד המעבר לגוונים הללו, התחלתי לגלות עניין מחודש בערכת החותמות שברשותי, וניסיתי לקחת כל מניקור צעד אחד קדימה ע"י הוספת ציורים ומשחק בין גוונים שונים של לקים על ציפורניי (אלו מכן שעוקבות אחריי דרך הפייסבוק יודעות למה אני מתכוונת).

אחד המניקורים שהתחבב עליי במיוחד הוא "מניקור שלכת":

השתמשתי בלק ירוק כהה כבסיס, מעליו יצרתי גראדיינט (הנחת לק ע"י שימוש בספוג) עם Color Club-Alias וסיימתי עם חותמת של עלים, אותה יצרתי על שימוש בלק כסוף (Milani- Key Lime Shine) ושבלונה של עלה.

Kiss and tell...

Long time no see.... 

הפוסט הקודם הסתיים בציפייה לזמן איכות עם שלל הבלוגים האהובים עליי, לצד תה ומאפה.

בפועל- למחרת התחיל מבצע עמוד ענן, עליתי על מדי ב' וישר נכנסתי למצב שבו אני מגיעה הביתה רק בכדי לישון.

ואז- הסתיים המבצע... ומצאתי שכל המטלות שהצטברו לפניו חיכו לי בסבלנות, לצד מטלות אחרות שנוספו בשבוע הזה.

אז לא, לא נעלמתי- אני עוד כאן, מנסה לחזור לשגרה ולמסלול החיים... זה לוקח קצת זמן, אבל הכל בסוף יסתדר!

הפעם הכנתי פוסט שלם על שפתיים.

הצטברו (אני לאחרונה משתמשת המון במילה הזו!) אצלי כמה שפתונים והגיע הזמן לסקור אותם!

לפני שאתחיל, הרעיון לפוסט זה החל דווקא מצפייה בסרט דוקומנטרי על האמן אנדי וורהול. אחת היצירות המפורסמות ביותר שלו היא "מרלין מונרו" ובה שוכפלו פניה של הבלונדינית המהממת, ונצבעו בשלל צבעים. החלטתי לאמץ את הרעיון, וליצור מעין שכפול צבעוני של שפתיי (טדאם- עוד איבר מפניי נחשף!).

Minnie Me

היום הפוסט הוא בסימן ילדותיות ומתיקות (קריאות "איזה מתוק" יתקבלו בשמחה).

מי שעוקבת אחריי יודעת שאני אוהבת את קולקציות המיני של חברות הלקים- יש לי המון לקים ואין סיכוי שאצליח אי פעם לסיים לק. אבל לק מיני גורם לי להרגיש שלא באמת הצטרף לאוסף לק חדש, אלא דוגמית קטנה להתנסות אישית (מזכיר לכן את "אכלתי רק חצי עוגיה ולא אחת שלמה, אז זה לא נחשב"?).

אני מדגישה כי לקים מיניאטורים לא מתאימים לכל אחת- המברשת שלהם קטנה למדי ולא כ"כ נוחה להחזקה ומריחה, ולרוב קיים שוני בין הפורמולה שלהם לזו של האחים הגדולים.

אבל כאשר OPI החליטו לתת למיני שאני אוהבת כפל משמעויות, החגיגה החלה.