פוסט קצת שונה- על אהבה מסוג אחר.

שלום,
קוראים לי טוי, והיום אני כותבת במקום פיצ'ה שהבלוג הזה הוא בעצם שלה.
פיצ'ה ספרה לי על פרוייקט שנקרא " גם אני אימצתי חיה".
לא כ"כ הבנתי על מה מדובר, כי אני לא מכירה אף חיה בבית- אבל זו כנראה מטאפורה מוזרה של אלה ההולכים על 2.

אז מי אני?
אני אחת הנפשות בבית של פיצ'ה.
יש לי זכרון מעומעם מהיום בו הכרתי את המשפחה המוזרה הזאת
זה היה במקום שנקרא  "תנו לחיות לחיות" ואני לא ממש זוכרת אותו כי עזבתי את המקום בגיל חודש וחצי.

ביום שבת קריר אחד של שלהי נובמבר הגיעו אנשים לחצר הזאת שהיינו בה אני ועוד חברים עם פרווה אבל בשונה מהשאר שהסתובבו או היו בחדרים שלהם, אני הייתי מפונקת והעדפתי להיות בתוך המעיל של אחת הנשים, ורק להציץ החוצה לראות מה קורה בחוץ.

ככה נראתי פעם..

הגיעה אליי ילדה, בת 12 ופשוט לא הניחה לי! בשיא חוצפתה היא הרימה אותי, לטפה אותי והעבירה אותי לידיים של אמה.
גם פה- הציקו לי, שיחקו אותי ובעיקר הפריעו לי לישון.
שמתי לב שהגבר שהגיע איתם, היה עצבני, כעוס ולא רצה להסתכל עליי בכלל (באמת שלא עשיתי לו כלום!)
הם דיברו בשפה שלא הבנתי, הגבר הלך לרכב- ואני מצאתי את עצמי בידיים של הילדה.
התיישבנו באיזה חדר, ואיכשהו בכל הבלגן הזה היה לי ממש חמים כאשר הילדה החזיקה אותי בחיקה, ופשוט נרדמתי.
כשהעירו אותי הייתי בחדר קר עם רופא מפחיד שמשום מה החליט שאני צריכה לקבל זריקות!
בתגובה להתנהגות שלו, הראתי שאני לא פרייארית ועשיתי פיפי על השולחן שלו! איתי לא מתעסקים...

המשפחה הזו החליטה שאני נוסעת איתם לטיול- אז ארזו לי את כל הציוד שלי (כולל כדור משחק חדש בצבע צהוב) ונכנסנו לרכב (הגבר ישב בכסא עם ההגה ולא הסכים עדיין להסתכל עליי).
אה כן- בנסיעה הזו הם החליטו לתת לי שם (חשבתי שגור זה אחלה שם עד אותו רגע) - נזרקו באוויר כל מיני שמות, עד שהילדה אמרה "טוי" (עברנו שלט של טויסאראס...) והאמא אהבה.

הגענו למלונה הגדולה שלהם, אשר הם קוראים לה בית.
עשיתי סיבוב- היה חמים ונעים שם ומצאתי  לי פינה חמה בתוך משהו שהזכיר לי את האמא הפרוותית שלי (מסתבר שזה הנעל בית של הילדה).
וככה הגעתי לפה.

הסוואה מושלמת

אם אני יראה כאילו אני ישנה, יניחו לי?

את הילדות שלי העברתי פה- למדתי מה מותר ומה אסור. הייתי מאוד שובבה, ובהחלט שמו לי לא מעט גבולות.
תמיד היה כיף לחכות לילדה שתחזור הביתה מבית הספר ותשחק איתי עד הלילה.
עליי להודות שהיו לי לא מעט תחבולות (אהבתי מאוד לפזר דברים, להציק לאנשים, לברוח מהמיטה שהשעון המעורר מצלצל ועוד כל מיני שטויות) אבל אם תשאלו את האנשים פה הם יספרו שבסופו של דבר לא עשיתי הרבה צרות, והפכתי להיות מושלמת מבחינתם.

נראה לך שאת מפריעה לי לנוח?

מדי פעם הם לוקחים אותי לספר- ואז אני חוזרת הכי יפה שיש! (פיצ'ה צועקת פה שההורים שלי הם פינצ'ר ופודל ולכן צומחת לי ליפה לא מוגדרת שעושה הרבה לכלוך בבית, ופוגעת ביופי ההורס שלי).

אני מאוד מאושרת פה,
נוטים לפנק אותי בלי הפסקה. אפילו שלפעמים לא ממש בא לי ואני רוצה שיניחו לי.

כולי הפוכה...

אם אני רואה שהילדה עצובה- אני לא יכולה לסבול את זה.
אני הולכת אליה ולא מניחה לה עד שהיא צוחקת מהשטויות שלי... ואיכשהו אני תמיד מצליחה.
עוד שהייתי קטנה, נדרתי נדר שלעולם לא אסכים לראות מישהו שחשוב לי עצוב... זה התפקיד שלי לשמח אותם!

לא עשיתי שום דבר רע!

לגבי הגבר בבית (זה שלא הסכים שאני אגור פה בהתחלה)
הוא ואני זה סיפור אהבה! הוא משחק איתי בלי הפסקה, הוא מאכיל אותי, מטייל איתי ועושה כל מה שאני מבקשת ממנו!
ולחשוב שהוא ממש לא חיבב אותי בהתחלה.
הרי מי יכול לעמוד בפני.

אבל אני גם נורא מלומדת

עוד כמה דברים עליי:
אני מאוד אוהבת שמש וחום! בימים של שמש אני עושה בטן גב במרפסת ודואגת לשמור על הצבע הכהה שלי.
אני מאוד אוהבת לשחק, ומי שרוצה לשחק איתי תמיד מוזמן.
אני אוהבת לאכול, ולא מבינה למה כל פעם שהם מתיישבים לאכול לא מארגנים לי גם איזו צלחת.

התמונה הכי עדכנית

אני שמחה שהצטרפתי למשפחה הזו,
שמעתי הרבה מאוד סיפורים עצובים על נפשות כמוני שלא זכו למזל הזה, וחבל לי עליהם- כי אני בטוחה שהם יכולים לשמח ולאהוב כמו שאני אוהבת.

רוצים לקרוא קצת על עוד הולכי 2 שהחליטו לצרף חבר נוסף למשפחה?
בבקשה:
אודליה ואורי
אורלי וטדי
דיאנה וזינה
עידו ואסימי
לובה, מונה ופרי
מרינה וגרייסי
עדין וביל
אוקסנה, טומי ווויסקי
טל וגרב
ליאן והילדודס 
מירב וצוציק 
שלומית ומיקי 
אלכס ושולץ
טל והילדים 
מיכל ווולטר 
עליזה ופונצ'י