מאז עלייתה של חברת הדראגסטור הגרמנית אסנס ארצה, נשות ישראל אינן יודעות שובע וחוזרות השכם וערב לדוכנים בסניפי הפארם וצדות להן את מה שנותר לאחר שעברו על הדוכן קודמותיהן.
מה לא נאמר על מצב הסטנדים בארץ? שהם מבולגנים ומטונפים? אמת. שאי אפשר למצוא מוצר סגור ושאנשים מנסים כל מוצר תוך כדי דילוג על הטסטר (אם זה בנמצא)? אמת. ובעוד שאף אחת מאיתנו לא רוצה לקנות מוצר שמישהי אחרת ניסתה (גם אם הוא עולה 8 שקלים) ההייפ סביב אסנס עדיין בשיאו.
כל פעם שאני עוברת על יד הסטנד אני מוצאת נערות ונשים, המעמיסות על סלסילותיהן מכל הבא ליד. את כמות הפעמים בהן מצאתי את מה שחיפשתי (לרוב קולקציות חדשות) אפשר לספור על יד אחת, ולכן כאשר ניגשתי לסטנד לאחרונה הופתעתי לגלות את שחפצה נפשי. ומעבר.
כל פעם שאני עוברת על יד הסטנד אני מוצאת נערות ונשים, המעמיסות על סלסילותיהן מכל הבא ליד. את כמות הפעמים בהן מצאתי את מה שחיפשתי (לרוב קולקציות חדשות) אפשר לספור על יד אחת, ולכן כאשר ניגשתי לסטנד לאחרונה הופתעתי לגלות את שחפצה נפשי. ומעבר.
הודות לסטנד מלא וכמה מוצרים מסקרנים, נולד לו פוסט חדש על טהרת אסנס ואני בטוחה שתמצאו בו לא מעט מוצרים שימושיים.