הזמנתם לבד?

הרשו לי לשתף אתכן בחוויותי מביקורי האחרון בנתב״ג.
יצא הגורל ובחרתי לטוס ב - Up, חברת הלואו קואסט של אלעל. כמו כל אחד מנוסעי הלואו קואסט העוזב את הארץ, גם אני התחלתי את מסעי מטרמינל 1. בהתחלה הכל נראה טוב, התורים התקדמו בקצב הגיוני והרגשנו שהנה, אוטוטו אנחנו בדיוטי פרי, במקום בו השופינג הוא מאסט והמע״מ הוא אפס.
אך אבוי, עת הגעתי לבידוק תיקי היד חשכו עיני. על כמות של לפחות שש טיסות, פתחו רק שתי עמדות בידוק... אני חושבת שעמדנו בתור זה בערך כשעה, מה שלא ממש הותיר לנו זמן לדיוטי פרי.
ואכן, לאחר שעברנו את התור והבידוק והוסענו באוטובוס לטרמינל 3, גיליתי שנותרו לי עשר דקות לאכול משהו, למשוך יורו מהבנק, לאסוף את הפספורט קארד ולהכנס לדיוטי פרי. נהדר!
אבל, המוצרים שרציתי לקנות כבר המתינו לי בדלפק פרי אורדר בדיוטי פרי, ובמקום להסתובב בין עשרות אנשים עמוסי M&M וטוברלון, ניגשתי לקופה ושילמתי בעבור המוצרים שקניתי מראש.

התמונה לקוחה מכאן

Colour Pop - Take 3

הייפ מוצדק או היסטריה מיותרת? לא משנה מה דעתכן על קולורפופ, אי אפשר להתעלם מהצלחתו המסחררת של המותג.

אני נתקלתי בו לפני כשנתיים, כמותג אנדרדוגי אמריקאי שהציע מגוון שפתונים מסקרנים במחירים מגוחכים. צפיתי בסקירות השפתונים ואחרי חיטוט קטן בגוגל, התבאסתי לגלות שבכדי לאחוז בליפיסטיק לבנבן, עליי להשיג קודם אזרחות אמריקאית ולהגר לאמריקה (אז קולורפופ לא שלחו ארצה ולמי היה כוח להתעסק עם שילוח בעבור שפתון בשווי 5$).

מאז, המותג הקטן והלבן הפך למפלצת שיווקית עם PR רצחני, ונראה שהוא ממש לא מתכוון ללכת לשום מקום.

סקרתי בעבר מספר מוצרים של המותג (בעיקר שפתונים ומוצרי עיניים), ועכשיו הגיע הזמן להתעסק בהשקות האחרונות שלהם, הכוללות את הצלליות הדחוסות שסיקרנו את כולנו.