מוזה היא דבר חמקמק. הדברים שמיד אכתוב מתייחסים למוזה שקשורה לנייל ארט, אבל אפשר לקחת את המשפטים הללו לכל תחום.
מישהי יכולה להסביר לי מדוע בימים שאני סופר עמוסה ואין לי דקה לנשום, מתעורר בי חשק עז לנייל ארט מושקע המשלב מדבקות, חותמות, ערבובים, מברשות ואינספור שעות עבודה. ואז דווקא ביום הזה, שבו יש לי קצת זמן פנוי, ההשראה שלי מסתכמת בלק חלק ואחיד, בציפייה שהשלפוחית שלי תהיה מספיק סבלנית עד שזה יועיל בטובו להתייבש.
אני מאמינה שאני לא היחידה שהמוזה חומקת ממנה דווקא ברגעים בהם אתן זקוקות לה יותר מכל. אשמח לשמוע מה אתן עושות ברגעים כאלו.
בנתיים, אתן מוזמנות להציץ בשני גוונים חדשים של OPI (שלא ממש צריכים קישוטים ותוספות) ובמניקור אדמדם שניסיתי ליצור ברגע אחד של השראה.