או חג פורים... יש לי עניין לא סגור איתך.
זוכר את הילדה שהייתה מגיעה לבית הספר עם משלוח מנות ובו כל טוב? אוזני המן תוצרת בית, שלל עוגיות שהכנתי עם אימי ועוד ממתקים כיד הדמיון הטובה. רצה הגורל, וככל שהשקעתי יותר, הייתי חוזרת הביתה עם משלוח מנות מעפן יותר לאחר החלפת משלוחי המנות בבית הספר (במבה פג תוקף? יאיי! אוזני המן מלפני 10 שנים? יאמי).
עד היום יש לי טראומה מהחלפת משלוחי מנות.
דבר שני, בשנים האחרונות אתה ואני לא בדיוק נפגשנו, שכן האונ' לא ממש דאגה לסטודנטים לחגוג פורים כהלכתו, ואת רוב חגי הפורים בשנים האחרונות העברתי בחרישות היסטוריות למבחן זה או אחר.
ועל אף כל זאת, אתה עדיין החג החביב עליי.
מעולם לא אמרתי נואש, שכן חג הפורים הוא אחד מהחגים האהובים עליי, ואני עדיין זוכרת את ההתרגשות לקראת כל חג, את החיפוש אחר התחפושת המוקרית ביותר וגם הקימה ב-5 לפנות בוקר כדי שאימי תאפר אותי ואוכל ללבוש סוף כל סוף את התחפושת.
מאז, עברו הרבה אוזני המן בבטני, והתחפושות המושקעות עברו לאילתורים המבוססים על כמה אביזרים שיש בנמצא. השנה כנראה שאתחפש לדובדבן (כן כן, אפרסקית הופכת לדובדבנית) ע"י שימוש בשמלת דובדבנים, פאה אדומה, שפתיים אדומות ואיורי דובדבן על הלחיים.
שנה שעברה, למדתי למבחן כלשהו, אבל באחד הערבים החלטתי לאוורר קצת את הראש במסיבה, חבשתי קרניים של שטן (הו כמה מקורי) וציירתי קילשון על העיניים.