לפני שלושה שבועות קיבלתי החלטה. בסך ההחלטות של חיינו, מדובר על החלטה קלה וזניחה, אבל ביום יום שלי, מדובר על החלטה מאתגרת, מעצבנת ובעיקר לא נוחה.
החלטתי שאני מפסיקה עם החלקות השיער. זה אולי נשמע כדבר פעוט, אך כל מוחלקת ודאי מכירה את שלל החששות שעולים עת החלטה מסוג זה.
כפי שכתבתי בעבר, אני מפלרטטת זמן רב עם הרעיון לחזור לתלתלים. זה לא פשוט, שכן אני מסתובבת עם מחלפות מוחלקות כבר תשע שנים ואני זוכרת טוב מאוד כמה שנאתי את התלתלים שלי (כן, אני יודעת, תלתלים זה מיוחד ויפה. שמעתי את זה כל חיי).
אבל, השיער אחרי כ"כ הרבה שנים של החלקות סובל. הוא שבור ועייף, וכמוני, נמאס לו להיאבק. נמאס לו להשתעבד למחליק כל פעם שצצים השורשים המקוריים. נמאס לו לשבת שעות במספרה בכדי לצאת חלק. ובעיקר נמאס לו ההתעסקות הבלתי נגמרת בו.
לצד מיצוי ההחלקות גיליתי את קבוצת הפייסבוק מתולתלות. הקבוצה הזו מעוררת אצלי געגוע עז לתלתלים שהיו לי, וגורמת לי לדפוק את הראש בקיר על ההחלטה לבצע החלקה (שלא תבינו לא נכון, היה לי מאוד נוח עם ההחלקה שעשיתי לרגל גיוסי לצה"ל. שיער חלק הרבה יותר נוח לסידור מאשר תלתלים סוררים).
בינתיים, אני משתדלת לא לפגוע בשיער שצומח ולהרוס את מה שכבר הרוס, כלומר את השיער שכבר הוחלק לצמיתות. אני בוחרת להסתובב עם תלתלים בנתיים, ולשם כך אני מסלסלת אותו עם המסלסל של חברת ביוטיקייר (עליו נכתב כאן) ומרססת בספריי עיצוב שיער (איזה? תגלו בפוסט הבא).
אחת לכמה זמן אני מסדרת אותו עם פן ומברשת ייעודית (מחכה לכן בהמשך הפוסט).
ברור לי שהדרך שלפניי לא הולכת להיות קלה. השלב המכוער (זה שבו חצי שיער מתולתל וחצי שיער חלק) עוד לפניי ואני יודעת שאצטרך הרבה סיכות וקוקיות כדי לשרוד אותו. אני באמת מקווה שאצליח להתגבר על כך ובעוד שנה או יותר אחזור לשיער המקורי שלי.